כמה מילות עידוד לכם ההורים אם יש שיש לכם תחושה ואפילו קטנה של כישלון

במהלך עבודתי אני יושבת מול הורים, שלעיתים מרגישים רגשות אשם בעקבות יחסים לא טובים בבית. שוב ושוב מנסים למצוא פתרונות וחוששים שכל פעולה, מילה או אי עשייה תשפיע על עתידם של הילדים.

אז הורים יקרים, חלק מתפקידנו זה לעשות ולזכור שבדרך גם טועים. במידה ואתם מנסים להיות מושלמים אני רוצה לשתף אתכם, זה ממש בלתי אפשרי, וממליצה לזכור שאין הורים מֻשְׁלָמִים אבל יש הורים שלמים בהחלטות שלהם. 

כן כן  לעיתים אנחנו עושים טעויות וּמְצִירִים על כך. החשוב הוא לא לתרץ את הפעולות אלא לחשוב:

האם זה היה נכון? 

האם מה שאמרתי/התנהגתי תיסכל או עודד את הילד/ה?

 האם אפשר לעשות זאת אחרת בפעם הבאה?

 וכמובן, במה זה תלוי בי בפעם הבאה?

יחסים טובים במשפחה נבנים ... זה לא מחשב. זה בא לאט לאט לשמחתנו. אי אפשר ללחוץ על המקש ויהיו תוצאות מהירות ומידיות

ולכן, כמו גם הילדים כולנו זקוקים ליחס מכבד מעריך לחיוך ולחיבוק, שיגיע לא רק שאנחנו נהדרים ומצליחים, אלא בשעות שפתאום הדברים ניראים לנו  כמעט בלתי אפשריים או שהקשיים מצטברים ונמאס לנו. זה בדיוק המקום לשתף את מי שתמצאו שיאמר לכם מילים טובות. מי שלא מיד ייתן פתרונות ולא מי שיקטין אתכם. ממש לא!!!

רק את מי שיגרום לכם לצאת מהשיחה יותר חזקים ומעודדים ממה שהתחלתם.

בספר של תלמה בר אב "שגיאות נכונות" היא נותנת מקום של כבוד לשגיאות שלנו. אחת ההמלצות שלה זה לזכור שהראייה שלנו את המציאות היא סובייקטיבית. אנחנו יכולים לראות לנהוג לפרש רק לפי ההיגיון הפרטי שלנו. לכן אם אנחנו רוצים להבין בצורה מקיפה נקודות העומדות לפנינו כדאי לפנות דווקא לאדם שנקודות מבטו/ה שונה מאתנו. אחרי שיחה פתוחה מצדינו תיהיה לנו ההבנה לנווט ולבחור  מה לעשות שנכון לנו.

אל תחמירו ואל תבקרו את עצמכם על מעשים שאותם חוזרים ועושים. זה שאתם כבר יודעים שיש כאן תגובה שלא עובדת , זה כבר טוב. אתם בדרך.

בחרו והמשיכו בדרך באופטימיות ביטחון וחיוך.